הסיפור של שירי


שירי הזדרזה לצאת לאויר העולם מוקדם מהצפוי: בשבוע ה-28 להריון ובמשקל זעיר של 980 גרם. הרופאים במחלקת טיפול נמרץ ילודים לא נתנו לשירי סיכויים רבים לשרוד.
 מערכת לב - ריאות הייתה רחוקה מהבשלה, מערכת העיכול לגמרי לא מפותחת, מערכת החיסון נחשלת, הרפלקסים הטבעיים אינם קיימים, מערכת העצבים ירודה ומערכת השרירים והשלד רחוקה מיכולת תפקוד. 
 לאחר כחודש, כשהתייצב מעט מצבה של שירי והיא הועברה לפגייה מונשמת ומוזנת דרך הורידים, הזהירו הרופאים את ההורים לבל יתקשרו רגשית אל התינוקת, "משום שלה אין כל עתיד".
 למרות דברי הרופאים קיימו הוריה של שירי תורנויות ליד עריסתה הזעירה וליטפו אותה דרך פתחי האינקובטור באהבה רבה ובמסירות אין קץ.
 החודשים חלפו בעצלתיים כששירי נאבקת על חייה ועולה אט אט במשקל ובתפקוד: שירי עברה לתזונה בזונדה, הוצאה מן האינקובטור ובגיל שנה הגיעה למשקל 2 ק''ג, אז החלה לעבור סדרת ניתוחים שיאפשרו לגפיה לתפקד. 
 בגיל שנתים וחצי שוחררה שירי סופית מן החמצן והגיע הזמן לשבץ אותה במסגרת שיקומית.
 שירי, עיוורת בעין אחת ובעין השנייה רואה חלקית, לא תקשרה, לא השמיעה קולות, לא השתמשה בידיה והניעה עצמה אך ורק בגרירה אחורנית. 


אילו חיים מצפים לילדה ירודה כל כך? איך תוכל להתקדם?
בועדת ההשמה התעקשו הוריה של שירי. "רק סולם" הם חזרו ובקשו. הם ידעו למה...
 במשך שנה השקיעו בסולם את הנשמה בשירי. למרות שהדבר מחוץ לסל התקציב, הובאה בעבור שירי במיוחד מטפלת מומחית בליקויי ראיה. בעזרת סדרת תרגילים ארוכה וסבלנית למדה שירי לנצל באופן מקסימלי את שרידי הראיה שכן היו לה, והיא החלה לקלוט גירויים. בד בבד עברה שירי פיזיותרפיה ממושכת ומתוכננת היטב כדי לחזק את שריריה הרופסים וללמד אותה להשתמש בגפים, טיפולי ההידרותרפיה שקיבלה שחררו מעט את טונוס שריריה. ואכן, שירי למדה להישען על ארבעותיה, אחר כך לזחול קדימה על בטנה ואפילו להיעמד בעזרת עמידון. אחרי שנה מתישה ומשולבת בתרפיות בדיבור ובעיסוק, השתנתה שירי לבלי הכר.
 במעון סולם תמצאו היום את שירי, ילדונת יפה ומתוקה שמגיבה לשפה ומתקשרת בתנועות ובקולות, בונה בקוביות עם חבריה והכי הכי אוהבת למחוא כפים ולשיר.
 ההורים מחבקים בדמעות את שירי הנפלאה שלפני שלוש שנים שכנעו אותם לוותר עליה כי "אין לה סיכוי" ו"אילו חיים מצפים לה". 
היום היא כמעט הולכת ומביעה את רצונותיה בברור.
 אחרי שנה בסולם, עדין מצפים לשירי בחיים הרבה זיעה ומאמץ, אך יש גם המון פרחים וחיוכים.