הסיפור של דניאל


כשנולד דניאל וגילה קשיים בתקשורת, לא הופתעו ההורים ולא פתחו במרוץ ממומחה למומחה.
 בבית היה כבר בן בוגר הלוקה בתסמונת אספרגר (הפרעה תקשורתית על הספקטרום האוטיסטי), כך שדניאל התקבל כמובן מאליו ולא נעשה עמו דבר; היה ברור שכמו אחיו, הוא נידון לחיות את חייו לנצח בעולם אוטיסטי, מנותק.
 עד שנתו הרביעית לא תקשר דניאל עם סביבתו. הוא לא נתן לאיש להתקרב אליו ולגעת בו, הגיב בהתפרצויות בלתי מובנות על מעשים של מה-בכך עד שנעזב לנפשו ובילה את יומו בפעולות חסרות תכלית ובחזרה על הגאים חסרי משמעות.
 דניאל, כמו ילדים רבים אחרים בעלי אבחנה זהה, סבל מחוסר איזון תחושתי. צורת קליטתו את העולם דרך החושים היתה משובשת: גירויים סבירים כמו מגעים, צלילים ותנועה נקלטו בחושיו בחוסר פרופורציה מאיים, וזאת מעת לידתו; פלא שראה בכל האנשים סביבו איום והעדיף להסתגר בתוך עצמו ולחזור על פעולות מוכרות?


 כתוצאה מהליכי הקליטה המשובשים, היתה תפיסת העולם של דניאל מעוותת, והשליכה על התפתחותו המנטאלית, שעוותה גם היא בצורה שאינה תואמת-מציאות. דניאל יצר לו עולם בעל חוקים משל עצמו, מנותק לחלוטין מעולמנו התוסס והמסעיר.
את כל זה גילו בסולם, כשהגיע דניאל בן ה-44 למרכז התקשורת של 'סולם'. דניאל, ילד יפהפה שמזמין חיבוק ונשיקה אבל לא נותן לאף אחד לגשת אליו; דניאל שיושב בפינתו ומסיע משאית על אותה מרצפת, מאות פעמים; דניאל שמחייך לעצמו, בוכה לעצמו, צורח וממלמל מלים חסרות פשר... איך אפשר להשאיר את הילד הנפלא הזה לסבול בבועה בה הוא כלוא?...
דניאל טופל בטכניקת המשחק החופשי (floor time) ובגישת ה-DIRR: צוות הגן, בהדרכת הפסיכולוגית הצמודה, הצטרף למשחקו של דניאל. כביכול, נכנס לעולמו לשחק לפי הכללים שלו. לאט ובעדינות הודרך דניאל להביע את עצמו דרך משחקו ולזהות את צרכיו, רצונותיו ואת ה"אני" שלו, שהיה מדוכא ומחוק עד אז.


 בד בבד טופל דניאל בסל התרפיות המלא שמעניק מרכז סולם: מרפאות בעיסוק עבדו למקד את חוש שיווי המשקל שלו והעניקו לו מגע עמוק בטכניקות מקצועיות. כשחש דניאל את המגע החיצוני בתדר שלו – נרגע בהדרגה מן האיום התמידי שאפף אותו, והתפנה לקלוט וללמוד, לראשונה בחייו, מסרים וקודים נורמטיביים. קלינאית תקשורת עבדה עם דניאל על קשר עין, הדדיות בתגובה ושימוש משמעותי בשפה נכונה. צוות הכיתה המשיך לתרגל עם דניאל בהדרכת הצוות המקצועי, ודניאל החל לשתף פעולה.
 סל הטיפולים הרגשיים העניק לדניאל את חווית הקתרזיס, והותיר אותו נקי ופנוי לעולם החדש: בעזרת בעלי החיים תרגל דניאל ליצור קשר בינ אישי ולפרש מגע רך כאהבה; בשעת מוזיקה למד קצב והדדיות; ובאומנות מודרכת הוציא חלקים קשים מעולמו הפנימי.


 אחרי חצי שנה כבר שיתף דניאל את חבריו במשחק, הסכים לקבל חיבוק והצליח לזהות את רצונותיו ואף להביע אותם! מכאן ואילך נפתחה הדרך בפני דניאל להיות חלק מהעולם, שכבר לא היה מאיים כל כך.
 בעבודה עקבית ומסורה סגר דניאל את הפערים בינו לבין בני גילו. בשנת הלימודים הנוכחית (תשע"ז) הוא משתלב בהדרגה בכיתת גן רגילה, עד לשילוב טבעי ומלא. 
דניאל, שכמעט נדון לבלות את חייו כילד עם אבחנת תקשורת, ישכח שלמד אי-פעם ב'סולם'.
 ומה יכולנו לבקש יותר מזה?...