הסיפור של אדל


אדל הגיעה לראשונה לכיתת התקשורת במעון השיקומי של סולם בירושלים, אדל לא הצליחה להסתדר בשום מסגרת חינוכית רגילה. כי אדל התקשתה מאוד לתקשר עם העולם סביבה. היא התקשתה כמעט בכל הדברים הבסיסיים ביותר שאמור היה ילד בן שנתיים וחצי לעשות. גופה הנוקשה עיניה הכבויות, רגישותה הרבה למגע יצרו סביבה בועה מאוד אישית, נעולה ובלתי חדירה. רופא התפתחותי קבע נחרצות כי אדל סובלת מ PDD.


חודשים ארוכים ומתסכלים ניסו הוריה בכל כוחם לקדמה, לפתח ולסייע לה בכוחות עצמם. אך מול הקושי ההולך והמתגבר של אדל ההחלטה הייתה בלתי נמנעת, אדל צריכה להגיע למוסד לטיפול בילדים בעלי אוטיזם.
המזל האיר ביום בו הוחלט בוועדת ההשמה להעביר את האחריות לטיפולה למרכז סולם. 


 את המסלול החלה אדל בכיתת התקשורת במעון השיקומי של סולם תוך כדי עבודה פרטנית מעמיקה של הצוות החינוכי והפרא רפואי של סולם הם הצליחו לעמוד לא רק על קשייה כי אם גם על יכולותיה. התהליך היה מאוד איטי, מטפלת רגשית התחלפה עם מטפלת במוזיקה, זו פינתה את מקומה למרפאה בעיסוק, ואחריה טיפלה באדל פיזיותרפיסטית, אחרי כן אדל קיבלה תרפיה באומנות והמנה האחרונה חיכתה לה במטבח הטיפולי, התקדמותה נידונה מידי שבוע במפגשים קבועים בנוכחות כל הצוות המקצועי המטפל במקביל לשיתוף ההורים, שם נקבעה הדרך הנכונה לשלב עבורה את התוכנית האופטימלית של העבודה הדידקטית לצד מערך טיפולים פרא רפואיים, פסיכולוגיים ורגשיים.


 אט אט החלה אדל לומדת מילים, בונה משפטים, יוצרת אינטראקציה ראשונית עם חבריה לכיתה, ומשם התחילה לשתפם במשחק, אדל נהייתה הרבה פחות נוקשה בתנועותיה ואופק מחשבתה הלך והתרחב. פתאום יכלה לשתף פעולה במשחקי דמיון ומילדה שלא יכלה לסבול מגע בסיסי הפכה למלטפת מחבקת ומחפשת חום, חלק גדול ממוגבלויותיה הצליחה לצלוח כבר בשנתה הראשונה בסולם. הוריה עמדו נפעמים מול השינוי הדרסטי שחל בילדתם הקטנה.


 לאחר שנתיים של טיפולים אינטנסיביים צמחה והתגברה לה ההבנה כי כדאי לערוך לאדל אבחון חדש, אחר, וכך היה.
האבחון החוזר נערך דווקא אצל הרופא המומחה שקבע אז לראשונה את אבחנת ה PDDD, הרופא הנדהם לא יכול היה לעמוד דום מול התקדמותה המופלאה של הילדה הקטנה הזו!
אדל!!